הזרמים בציונות
בתנועה הציונית היו הוגי דעות אשר יצגו העדפות שונות לגבי הדרך שצריכה הציונות ללכת בה.
חלק מהוגי הדעות התנגדו לגישתו המדינית של הרצל ולכל אחד מהם היה פתרון משלו לבעיית היהודים בגולה.
הציונות המדינית – גישתו של הרצל.
# האנטישמיות היא האויב המשותף המלכד את האומה היהודית .
# מצוקת היהודים היא בעיה מדינית שיש לטפל בה בגלוי בזירה הבינלאומית.
# לעמים עצמם יש אינטרס לפתור את בעיית היהודים (היהודים גורמים אנטישמיות ומהווים מתחרים כלכלים).
# מרכז טריטוריאלי יתאפשר רק בהסכמת המעצמות.
מכס נורדאו יד ימינו של הרצל סבר כי רק לאחר הצלחתה של הפעולה המדינית תתאפשר הגשמת מטרותיה של התנועה הציונית. לדעתו תהליך האמנציפציה במערב אירופה הביא לכך שיהודים התבוללו וויתרו על סימני הייחוד שלהם כיהודים, למרות זאת רוב היהודים לא הצליחו להתקבל ונדחו על ידי החברה הסובבת, בהשפעת האנטישמיות נחלש הדמוי הקבוצתי של היהודים כיהודים והם מתביישים במוצאם ומתרחקים זה מזה.
מכוון שאין סיכוי להמשך קיומו של העם היהודי בגולה יש להבטיח את קיומו במדינה משלו. תנאי חשוב להצלחת המפעל הציוני הוא פעילות חינוכית לאומית אשר תשכנע את היהודים שאין סיכוי להמשך החיים בגולה וכי יש לעבור למדינה לאומית עצמאית.
הציונות המעשית – חובבי ציון
הציונות המעשית טענה כי יש להעלות את היהודים לארץ ישראל, ליישבם על אדמתה גם אם ישיבתם לא אושרה ע"י האומות (גם אם לא קיבלו צ'רטר). זרם זה טען כי יש ליישב את א"י גם ללא תנאים מדינים מראש. זרם זה האמין שרק ע"י עליה והתיישבות (כיבוש הקרקע), הם יכריעו את המאבק – דהינו שקביעת עובדות בשטח עצמו חשובה יותר מהמאמץ המדיני.
המאבק בין זרם זה לזרם המדיני החריף לאחר מותו של הרצל בעקבות משבר אוגנדה .
הציונות הסוציאליסטית
שני המושגים ציונות וסוציאליזם סותרים לכאורה זה את זה. המגמה הציונית היא בעלת אופי לאומי מובהק השואפת לרכז את העם היהודי בארץ משלו - א"י. המגמה הסוציאליסטית מנסה להתעלם מההיבט הלאומי הקשור למדינה מסוימת ומדגישה את אופייה המעמדי העולמי של החברה: מנצלים (=בורגנים בעלי אמצעי היצור ) מול מנוצלים (=פרולטריון שכיר- פועלים חסרי אמצעי יצור) שמנהלים בניהם קרב הקרוי מלחמת מעמדות.
הוגי הדעות של הציונות הסוציאליסטית - מצאו את הגשר בן שתי המגמות ושילבו את המאבק המעמדי עם פתרון לאומי.
נחמן סירקין
האנטישמיות נובעת מתוך מאבקים פנימיים בתוך החברה הקפיטליסטית בורגנית.
היהודים מזוהים כמעמד בורגני - המנצל. וככל שיגדל המרחק בין הפועלים לבין הבורגנים, כך תגבר השנאה. כל צד ישתמש באנטישמיות לצרכיו שלו, הבורגנות תשתמש באנטישמיות כדי לעצור את המהפכה ואת התחזקות הפועלים. והפרולטריון מצידו יזהה את היהודי כבורגני המנצל כך שתקל עליו מלחמתו.
הפתרון לפי סירקין = ציונות +סוציאליזם
# הסוציאליזם לא יכול לבוא לידי ביטוי בעם היהודי שחי בגולה ולכן יש להקים מדינה יהודית שתפתור את בעיית האנטישמיות ותבטיח את קיומו של העם היהודי - חברה זו תקום בא"י.
# בא"י תקום חברה סוציאליסטית שוויונית שתהיה מבוססת על שתופיות חירות ושוויון. חברה ללא ניגודים בין עשיר לעני.
# הציונות ומדינת היהודים לא ייהנו בלי הפועלים היהודים - עתיד החברה החדשה תלוי בכוחו של הפועל היהודי ולא בבורגנות. רק כך תוכל להיבנות חברה חדשה על יסודות שיתופיים אשר תהווה כוח משיכה ליהודי הגולה ובעקבותיה יעלו גם הבורגנות.
לדעתו לא תנוהל ההתיישבות על בסיס של משק קפיטליסטי - כלומר של תחרות כלכלית חופשית וזאת משום שתמיד המתיישבים בעלי ההון יעדיפו את הפועל הערבי הזול על פני היהודי היקר יותר ולכן הבעלות על הקרקעות תהיה לאומית ולא פרטית כך יהיה אפשר להכריח שהפועל היהודי יעבוד.
# בא"י ייווצר הקשר בין הזיקה המוסרית של ערכי תורת נביאי ישראל עם ערכי הציונות הסוציאליסטית.
דב בר בורכוב
בורכוב היה מרכיסט ולכן השתמש בשיטה הסוציאליסטית - מרכיסיטית לשם ניתוח הכלכלה הוא ראה את " מלחמת המעמדות " כאבן פינה במאבקו של העם היהודי . הצלחתם של היהודים מעוררת קנאה בקרב הנוצרים מגבירה את האנטישמיות ומהווה עידוד להגירה .
בעיית היהודים לפי בורכוב:
1. פירמידה הפוכה - מצבו הכלכלי של העם היהודי בגולה הוא פירמידה הפוכה - המצב הנורמלי הוא מצב שבו רוב העם הוא יצרני - פרולטריון שעוסק במקצועות יצרנים כמו חקלאות ותעשיה ורק מיעוט הוא בורגנות העוסק במקצועות לא יצרנים כמו בנקאות ומסחר. אצל היהודים קיים המצב הפוך - רוב העם היהודי עוסק במקצועות לא יצרניים.
2. במצב של פירמידה הפוכה – הפועל היהודי לא יכול להיאבק במלחמת המעמדות - אין לו בסיס בטוח להיאבק עליו משום שאין לו קרקע - מדינה משלו; הפרולטריון היהודי חלש וקטן ולכן רוב הפרולטריון מהגר לארה"ב.
3. הגירה לארה"ב אינו פתרון - בארה"ב רוב העמדות היצרניות כבר תפוסות ע"י פועלי ארה"ב וכך שוב נאלץ היהודי להיות לא-יצרני, ולהפוך לבורגני .
הפתרון
1. לכוון את ההגירה לא"י - רק בא"י יהפכו היהודים לעם עובד שם יוכלו לתפוס את כל המשרות היצרניות. רק שם יוכלו היהודים לחיות חים נורמלים על בסיס עבודה יצרנית, שם באמצעות הסוציאליזם ישוב העם אל הטבע הקרקע והעבודות הנורמליות. רק שם באדמה משלו תתהפך הפירמידה.
2. הציונות היא הפתרון היחיד - ההגירה לא"י לא תתרחש בגלל סיבה דתית –היסטורית, אלא מכיוון שרק בא"י תוכל להתגשם מלחמת המעמדות ללא דחיקת היהודים מעמדותיהם הכלכליים.
מלחמת המעמדות תהיה בין הפועל העברי לבין הבורגנות העברית, שתבוא בעקבותיה וכך יווצר מצב בריא. בעזרת ההון הבורגני יונחו יסודות המשק העברי והפועל העברי שיתפוס עמדות יצרניות רבות, יוכל להילחם בבורגנים ולבסוף לנצחם.
בורוכוב היה משוכנע כי המאבק המעמדי יעודד את הגירת היהודים לא"י, ובכך יתגשם חלום הציונות: ריכוזו הטריטוריאלי של העם היהודי בא"י .
זרם הציונות הסינתטית
בעקבות משבר אוגנדה והתגברות חילוקי הדעות בן הציונים המעשיים לבן הציונים המדיניים, הלכה והתגבשה בהסתדרות הציונית גישה חדשה , שביקשה לאחד את הפעולה המדינית עם עבודה מעשית בא"י.
גישה זו כונתה "ציונות סינתטית " וביסודה מונח הרעיון שאין להפריד בין הפעילות המעשית לפעילות המדינית. יש ליצור עובדות בשטח, להגשים את עקרונות הציונות המעשית, לעלות לא"י וליישבה ולעבדה. עם זאת יש להמשיך בפעילות הדיפלומטית- מדינית. שתי הפעולות קשורות זו בזו ותלויות זו בזו. העובדות הנוצרות בא"י יגדילו את הסיכוי להשגת הישגים דיפלומטיים, ואילו ההישגים הדיפלומטים יקלו על פיתוח פעולות התיישבות.
המושג "ציונות סינתטית" קיבל לראשונה ביטוי בועידה השלישית של ציוני רוסיה ב – 1906 מטרתה של הועדה הייתה להתוות דרכים חדשות לתנועה הציונית בהתאם לנסיבות הזמן - בפעילותיה בא"י ובגולה . בועידה דובר על כך שתורת הצ'רטר בה דגל הרצל שהתוותה את השגת המטרה הסופית של הציונות ע"י מבצע דיפלומטי בלבד – אינה עולה בקנה מידה אחד עם הרצוי והדגישו את חשיבותו המכרעת של תכנון ההתיישבות בא"י שמטרתה היא להכשיר את הקרקע לקליטת עלייה המונית. בוויכוחים בועידה הדגישו שאין הם רוצים לשנות את תוכנית בזל מיסודה אך בהסכמת המעצמות הם רואים לא את התחלת הדרך אלה את סופה.
בהחלטותיה קבעה הועידה שפיתוח מלא של עמדות התנועה הציונית בא"י וכן הכשרה שיטתית של הארץ (עלייה, קניית קרקעות וכדומה) מהווים בהתאם לסעיף א' של תוכנית באזל יסוד בתפיסה הציונית המדינית, ושצפייה באפס מעשה בשטח זה, עלולה להשפיע לרעה על יציבותה ויעילותה של התנועה הציונית. ללא השגת תוצאות ממשיות, יהיה המאבק הדיפלומטי לחינם. בקונגרס הציוני השמיני - 1907, השמיע חיים וייצמן את התביעה להעביר את מרכז הכובד של פעולת ההסתדרות הציונית לא"י.
וייצמן טען שאומנם יש לשאוף להשגת הצ'רטר אבל שאיפה זו תצליח אך ורק בשילוב המאמצים בארץ. גם אם הממשלות יתנו את הצ'רטר המבוקש, לא יהיה אלא רק פיסת נייר בלא עבודה מעשית בא"י. באותו קונגרס פירש וייצמן את המונח ציונות סינתטית כמזיגה של הציונות המעשית והמדינית.
כתוצאה מהחלטות אילו הוקם ב – 1908 המשרד הציוני הארצישראלי שתפקידו היה לפתח את ההתיישבות בארץ ישראל ע"י רכישת קרקעות ויישובן .
אנשי הציונות הסינתטית- ויצמן ומרטין בובר יצאו גם מקרב הסיעה הדמוקרטית - הנ"ל התנגדו לחיזוק השפעתם של הדתיים ורא בחילוניות את מהות התנועה בנוסף זעמו על מנהיגותו המולטת של הרצל בתנועה , כמו כן התנגדו לפנייתו לעשירי עולם .
ותמכו ב: הדגשת פעילות חינוך ותרבות, שילוב ערכי התיישבות עם ערכי תרבות ובעד חיזוק הדמוקרטיה בתנועה ופנייה של המפלגה להמונים.
הזרם הדתי ציוני = זרם המזרחי
הציונות הדתית היא פלג ביהדות שהאמין בשילוב בין דת ישראל לבין הלאומיות היהודית המיוצגת על ידי הציונות. פלג זה שילב בן עם ישראל לבין תורת ישראל וארץ ישראל בניגוד לדעת הרוב הדתי שטענה כי גאולת הארץ תיעשה רק ע"י משיח.
החוגים הראשונים של הציונות הדתית היו מבשרי הציונות: הרבנים יהודה אלקלעי וצבי הירש קלישר. הם טענו כי השינויים שחלו במעמדם של יהודי מערב אירופה בעקבות האמנציפציה, הן הצעד הראשון לגאולה וכי יש לזרז את הגאולה המשיחית בעזרת גאולה טבעית שעיקריה הם: קיבוץ גלויות ושיבה לארץ ישראל, עבודת אדמה ושימוש בעברית כשפה יומיומית.
הזרם המרכזי בציונות הדתית נקרא "המזרחי " - ראשי תיבות של מרכז רוחני. זרם זה נוסד ביוזמתו של הרב מוהילבר. ממשיך דרכו היה יעקב ריינס שהנהיג את הציונות הדתית.
רעיונות תנועת המזרחי :
1. ישנו קשר חזק בן ארץ ישראל - עם ישראל - תורת ישראל . שלושת מרכיבים אלה משלימים זה את זה - השאיפה היא לא רק להחזיר לעם את חירותו המדינית בארצו ואת לשונו, אלא גם את תורתו.
2. התנועה הציונית היא הכרח - היא קמה משום שהגלות אינה יכולה לשמש מקום מושב ליהודים - תפקיד התנועה אינו רק בשמירה על קיומו הפיסי של העם, אלא הציונות היא תנועת תשובה והיטהרות ליהדות המסורתית ומהווה תרופה גם למצוקה הרוחנית של העם.
3. התנועה הציונית יכולה להחזיר את הדת היהודית - למרות שחלק ממקימי התנועה ומנהיגיה הם חילוניים; שכן מטרת הציונות היא רכישת קרקע בארץ ישראל וישוב ארץ ישראל ואלו הם גם מצוות דתיות - הציונות היא מחסום בפני התבוללות ואמצעי להחזיר את הנוער לעמו ועם לארצו – ארץ הקודש.
הבעיה היהודית על פי הציונות הדתית –
לעם היהודי נשקפת סכנה להמשך קיומו בגלל התבוללות עקב מתן האמנציפציה ליהודים - תפקיד התנועה הציונית לפי ריינס אינו רק הגנה על קיומה הפיזי והחומרי של העם היהודי (כפי שהרצל חשב), אלא גם להיות תנועה תשובה והיטהרות של היהדות המסורתית ותרופה לכל תהליכי החילון שגרמו לדעתו למצוקה רוחנית ולהתרחקותם ממסורת אבות. זאת משום שהציונות ברכישת אדמות מקיימת מצווה דתית.
הדרכים לפתרון הבעיה היהודית
גאולת עם ישראל תתחיל ע"י ישוב א"י (אתחלתא דגאולה).
השיבה לארץ ישראל תחזק את אחדות א"י.
על הציונות הדתית להבטיח את צביונה היהודי דתי של המדינה היהודית החדשה שתקום בא"י (שמירת שבת, קיום מצוות דתיות וכו').
אנשי המזרחי ביקשו לחזק ולהרחיב את רגש הדת בתוך הציונות ולהפיץ את רוח הציונות בתפוצות. בהחלטות המזרחי נקבע כי התורה היא מרכזו של העם היהודי וכי הציונות היא הכלי המשמר את התורה הזו - הם ביקשו להרחיב את הרגש הדתי בתוך הציונות ולהפיץ את הקשר המיסטי שקיים בין עם ישראל ארץ ישראל והתורה.
הזרם הרוחני בציונות של אחד העם
אחד העם - הוא הכינוי הספרותי של הסופר אשר גינזבורג. הכינוי אחד העם פירושו אדם ממוצע ככל האדם. הוא נולד באוקראינה למשפחה חסידית והושפע בנעוריו ממחשבת הרמב"ם ומספרות ההשכלה; נטש את אורח החיים הדתי והפך אחד מראשי הדוברים של תנועת חיבת ציון וממבקריה החריפים ביותר.
בשנת 1889 פרסם את מאמרו "לא זה הדרך " שקרא לשינוי מהפכני בגישת תנועת חיבת ציון:
1. א"י איננה מסוגלת לקלוט עליה המונית - גם לאחר הקמת מדינה יהודית לא יוכל רוב העם להתיישב בה . ולכן בעיית היהודים לא תיפתר עם הקמת המדינה.
2. חובבי ציון אינם מכינים את אנשיהם לקשיים הצפויים להם וכתוצאה מכך העולים הצהירם מתמוטטים עם הקושי ראשון ועוזבים את א"י - יש להכינם טוב יותר לקראת העלייה בנוסף מציין אחד העם כי אין היהודים מוכשרים לעבודת אדמה.
אחד העם נוקט פה דרך חדשה בעוד שבעבר התמקדה הביקורת על הדרכים שננקטו ליישם הגישה המעשית; בא אחד העם ופוסל כליל את הגישה המעשית - הוא טוען שמזה דורות עם ישראל פונה עורף לאינטרס הלאומי בהעדיפו את הטובה הפרטית . ועתה, מכיוון שחובבי ציון רצו לעודד את העשייה והעלייה, הם הבטיחו טובות הנאה והצלחה אישית, בעוד שהיה עליהם להדגיש את האינטרס הלאומי-הכללי.
מכיוון שלא הוכשרו הלבבות לכך, הרי שמפעל ההתיישבות נתקל בקשיים ורבים ירדו מן הארץ.
בשנת 1891 פרסם אחד העם בעקבות ביקור בארץ ישראל את מאמרו " אמת מארץ ישראל ". במאמר נתן תיאור מרתיע על ההתרחשות בקשר לרכישת הקרקע הבלתי מאורגנת, ובנוסף ביקר את חובבי ציון על ההתייחסות לבעיה הערבית – חובבי ציון התעלמו מן הבעיה הערבית.
ביקורתו זו על חובבי ציון הביאה רבים למחנהו. ביטוי לכך הייתה הקמת אגודה חדשה בשם " בני משה " (ראה פירוט על כך בהמשך ).
הבעיה היהודית ודרכי פתרונה על פי אחד העם :
אחד העם מבחין בין צרת היהודים – כיחידים לבין צרת היהדות - צרת היהודים כאומה.
צרת היהודים - היא צרתם של היהודים כיחידים כפרטים. צרה זו משתנה מזמן לזמן ומארץ לארץ. ברוסיה באה צרה זו לביטוי באנטישמיות אלימה ,פוגרומים ובגזרות כלכליות. במערב אירופה צרה זו באה לידי ביטוי באנטישמיות המודרנית ובכישלון האמנסיפציה - היהודים נחשבים כגורם זר.
צרת היהדות - צרתם של היהודים כאומה - כתוצאה מן האמנציפציה והתבוללות קיימת סכנה להשמדת עם. לאמונה הדתית אין כוח מאחד ומלכד כמקודם, בנוסף גם האמונה ביעוד ההיסטורי = גאולה ושיבת ציון אבד.
ולכן עלולה האומה היהודית להיטמע ולהיעלם - דווקא בגלל ההשכלה והתבוללות.
ארץ ישראל במצבה הנוכחי - בגלל התנגדות התורכים, ובגלל יכולת הקליטה הדלה מאוד, אינה יכולה לקלוט אלא רק כמה אלפי יהודים - ולכן א"י אינה מסוגלת לפתור את הבעיה של צרת היהודים.
לכן לדעתו של אחד העם, הציונות צריכה לשים דגש עם צרת היהדות ולא עם צרת היהודים.
הפתרון לפי אחד העם - הקמת מרכז לאומי רוחני בארץ ישראל
1. לפי תפיסתו של אחד העם המטרה העיקרית היא תחיית העם . העם קודם לארץ ולכן יש להתחיל בחינוך ההמונים בהכשרת הלבבות כדי שהפרט היהודי יראה תמיד את טובת הכלל לפני טובתו הפרטית.
2. ארץ ישראל לא תוכל לפתור את בעיית היהודים ומכיוון שכך יש להבדיל בין צרת היהודים וצרת היהדות - סכנת היהודים פחותה מסכנת היהדות. היהודים יוכלו לפתור את שאלת קיומם החומרי גם בגולה, אבל לצרת היהדות יש פתרון רק בא"י בלבד.
ולכן יש להקים בא"י מרכז לאומי - רוחני לעם כולו אשר יוכל לתת זכו קיום לאומית לכל הגולה היהודית. המרכז הלאומי רוחני יהיה מקלט בטוח לא ליהודים אלה ליהדות, יצור רגש אחדות לאומית ויסייע בידי היהודים לגבש את זהותם הלאומית יהודית. המרכז ישמש מרכז חיקוי לכל הקיבוצים היהודים בעולם בכוחו הם יתאחדו כלל היהודים לאומה אחת ולא יתפוררו עוד לחלקים נפרדים.
אחד העם האמין שהקמת מרכז הלאומי רוחני הוא הצעד הראשון לקראת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל . הקמת המדינה לא תיעשה במהירות אלה בדרך איטית ומסודרת ולאחר חינוך יסודי מעמיק.
הקמת אגודת - בני משה
אחד העם רצה בחבורת אנשים מעולים שיהיו מסורים בלבם ונפשם למטרה, וכן הקים אגודה בשם "בני משה" - אגודה חשאית של אנשים מיוחדים בעלי תכונות של מסירות נפש, הנהגה , סובלנות וכו'. (השם בני משה הוא סמלי לכאורה הנ"ל הם ממשיכי משה רבנו אבי הנבואה שהוביל את העם לא"י). חבורה זו של נבחרים (=כוהנים בלשונו) היא שתכשיר את הלבבות ותחולל את המהפכה הפנימית בקרב עם ישראל לקראת גאולת האומה; בכך הייתה ביקורת כלפי דרכם של חובבי ציון . האגודה התקיימה שנים אחדות והתפרקה - למרות זאת אגודה זו הצליחה להשיג מספר יעדים :
# בקונגרס ה – 2 ב – 1898 התקבלה ביוזמתה ההחלטה העקרונית על עבודת התרבות (הקולטורא) ברוח אחד העם. נקבע כי הפעילות התרבותית, חינוך העם ברוח לאומית - הוא אחד היסודות המובהקים והמהותיים של תוכנית באזל.
# האגודה ביקשה לתקן את החינוך היהודי ברוסיה ובא"י והניחה יסודות לחדרים המתוקנים ובתי ספר עבריים.
# ייסדה בתי ספר עבריים לדוגמא ביפו - שם יסדו ב"הס ובו הנהיגו את העברית בכל מקצועות הלימוד; כן נוסדו בתי"ס עבריים במושבות.
# בני משה יסדה את רחובות כסמל למושבה עברית עצמאית שאינה מקבלת תמיכה.
# להפצת השפה העברית נוסדה הוצאת הספרים אחיאסף" וירחון השילוח.
אחד העם התנגד לציונות המדינית של הרצל מהסיבות הבאות:
1. אחד העם מותח ביקורת על " הציונות המדינית " של הרצל; זו התולה תקוות בהשגת הצ'רטר מתורכייה - לדעתו גם אם יינתן הצ'רטר, התנאים הכלכלים אינם מאפשרים את קליטת המוני היהודים.
אחד העם מתנגד לדעתו של הרצל האומר שצריך ואפשר לקבץ את כל העם היהודי בא"י. נימוקיו - לא כל היהודים ירצו לבוא, בא"י שוררת שממה הארץ אינה מפותחת בשביל לקלוט המונים, הערבים לא יוותרו על אדמותיהם.
2. הרצל והציונות המדינית רוצים לבצע את מטרתם באופן מהיר ונמרץ תוך זריעת אשליות שווא שא"י מסוגלת כעת לקלוט רק מספר קטן של אנשים - יש להקים בדרך איטית והדרגתית את המדינה , חשוב קודם להקים מרכז חיקוי רוחני לאומי שאותו יקים גוף מוביל איכותי וקטן.
3. ההנהגה הציונית לא שמה דגש על בעיות רוחניות של היהדות ונמנעת מפעולה מעמיקה בתחום התרבות והחינוך.
4. הוא מבקר את ספרו של הרצל "אלטנוילנד" - הנתונים בספר הם דמיונים כמו שהגירה המונית יכולה להגיע לא"י שאינה מפותחת כלל, במיוחד הוא מבקר את העובדה שבספר מתוארת החברה היהודית בא"י כחברה שוויונית וקוסמו-פוליטית באופייה ולא מדינה יהודית המיוחדת לעם היהודי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה