הקונגרס הציוני הראשון בבאזל - 27-31/8/1897
ספרו של הרצל, "מדינת היהודים", יצא לאור בפברואר 1896.
צעדו הבא של הרצל על מנת להפיץ את רעיונותיו ולצבור תמיכה היה פעולה
נרחבת למען כינוס הקונגרס הציוני הראשון.
לרעיון זה קמו להרצל מתנגדים רבים:
1. יהודי מערב אירופה התנגדו עקב חששם שזכויות האמנסיפציה שלהם תיפגענה
אם יכירו בלאומיותם בעצם
השתתפותם בקונגרס.
2. החוגים הרבניים בגרמניה התנגדו מכיוון שהשיבה לציון אינה יכולה להיות
כתוצאה
ממעשה של בני אדם אלא מעשה
משיחי של השם, ולכן מעשה זה היווה מבחינתם
חילול הקודש וניגוד לייעוד
המשיחי של היהדות. תחת לחץ הרבנים לא מצאו הרצל ויוזמי
הקונגרס מיקום מתאים לקיומו
ולכן קיימו אותו בבאזל שבשווייץ ולא במינכן, כפי שתוכנן תחילה.
3. חלק מאנשי חובבי ציון התנגדו אף הם לקיום הקונגרס. הם טענו שלקונגרס
ממילא לא
תהיינה תוצאות מעשיות, ועצם
הבלטת הרעיון היהודי יגדיל יותר את האנטישמיות באופן
כזה שגם אם תוקם מדינה בסופו של
דבר, היהודים יסבלו עד אז סבל רב.
על מנת להרגיעם, ציין הרצל
בהזמנות לקונגרס שהקונגרס יהיה גוף מייצג והצלחתו תהיה תלויה
בהשתתפות מרובה. כמו כן, הבטיח
שלדיונים יינתן פומבי ושלא תתקבלנה החלטות שתעמודנה
בניגוד לחוקים של מדינה אירופית
כלשהי.
הקונגרס התכנס במעמד מאד חגיגי בנוכחותם של למעלה מ-200 אנשים. רב רובם של
הצירים
היו ממזחר אירופה, בעיקר אנשי חובבי ציון. היו שם גם נציגים לא יהודיים,
בעיקר עיתונאים
שהגיעו כדי להחדיר לתודעת העמים את הבעיה היהודית-לאומית.
לכינוס הקונגרס היו שתי מטרות עיקריות:
1. להראות לעולם שהרעיון הציוני אינו רק פנטזיה של הרצל אלא שמאחורי עומד
גרעין מוצק של אנשים
והוא זוכה לתמיכה נרחבת.
2. לגייס כספים שיאפשרו את המשך הפעילות (לנוכח האכזבה מחוסר תמיכתם של
עשירי היהודים
בלונדון ובצרפת).
ההחלטות של הקונגרס הציוני הראשון - תכנית באזל
א. המטרה המרכזית - הציונות שואפת לרכוש מקלט בטוח לעם ישראל בארץ ישראל
ע"י
משפט גלוי, ולשם הגשמת שאיפה זו
קובע הקונגרס אמצעים אלו:
1. בתחום המעשי - יישובה של ארץ
ישראל ע"י איכרים, בעלי מלאכה ותעשייה.
2. בתחום הארגוני - סידורה
ואיחודה של היהדות כולה ע"י מוסדות מקומיים וכלליים לפי חוקי האר.
3. בתחום הרוחני - חיזוק הרגש
הלאומי וההכרה הלאומית-יהודית.
4. בתחום המדיני - עבודת הכנה
לשם קבלת הסכם הממשלות הנחוץ (צ'רטר) על מנת
להשיג את המטרה הציונית.
תכנית באזל קבעה אמצעים להשגת
המטרה הציונית הנכספת והגדירה את מטרת הציונות,
וזהו אחד מהישגיו החשובים של
קונגרס באזל. המינוח "מקלט בטוח" הועדף על פני
"ייסוד מדינה" על מנת לא להבליט יתר
על המידה את המטרה הסופית, דבר אשר עלול
להתפרש כהתגרות בעיני הסולטן
התורכי.
ארבעת הסעיפים שהוזכר למעלה
נוסחו לפי פשרות שהושגו בקונגרס בין הגופים השונים
שהשתתפו בו. הסעיף הראשון מייצג
את דרכם של חובבי ציון, קרי הציונות המעשית.
בסעיף השני הוא צעד ארגוני
מובהק שבו ראה הרצל מקור של כח לליכוד העם.
הסעיף השלישי מייצג את דרכו של
אחד העם ואילו הרביעי מייצג את דרכו של הרצל.
ב. הקביעה - מיהו ציוני?
ציוני הוא אדם שעונה על שני
התנאים הבאים:
1. מזדהה עם תכנית באזל.
2. תורם מס חבר.
ג. הקמת מוסדות התנועה הציונית. כל המוסדות ייכללו בהסתדרות הציונית שתהא
בעלת
אופי דמוקרטי:
1. הקונגרס הוא הסמכות העליונה
המחוקקת.
2. הסמכות המבצעת תיוצג
ע"י שני גופים: הוועד הפועל הרחב והוועד הפועל המצומצם שייבחרו ע"י
הקונגרס.
לאחר נעילת הקונגרס, הסמכות המבצעת
אמורה ליישם את החלטות הקונגרס. הוועד הפועל
שהורכב מ-23 נציגים, ינהל את
ענייני ההסתדרות הציונית בין הקונגרסים.
ד. הצעות החלטה עתידיות:
1. הקמת מוסד כספי של התנועה.
2. הקמת אוניברסיטה עברית בארץ
ישראל.
בקונגרס השני אכן הוקם גוף
כלכלי שנקרא "אוצר ההתיישבות היהודית"
התוצאות וההישגים של הקונגרס הציוני הראשון
1. הקונגרס הציוני היה המפגש הראשון של היהדות הפזורה במזרח ובמערב אירופה,
ולראשונה
התכנסו באופן מאורגן על מנת
לדון בבעייה היהודית ולחשוב על פתרונה ויישומו.
זו הייתה הוכחה לעולם כולו
שלמרות הפיזור ברחבי אירופה, עם ישראל מלוכד ומאוחד,
ולראשונה קיבלה השאיפה לגאולה
ביטוי פוליטי-מציאותי ולא רק משיחי.
2. הקמת ההסתדרות הציונית ומינוי הרצל לנשיאה הראשון. ההסתדרות הציונית תהא
מושתתת
על פדרציות לאומיות שתבחרנה את
נציגיהן לקונגרסים של התנועה.
3. הוויכוח הפומבי על הציונות קיבל תנופה מחודשת הן בעיתונות היהודית והן
בעיתונות
הלא-יהודית שתיארה את משמעותו
של הקונגרס וניתחה אותו. בשורתה של הציונות כתנועה
לאומית השואפת לגאול את העם
היהודי הגיעה לכל תפוצות הגולה.
4. המפגש של הרצל עם נציגי "חובבי ציון" ברוסיה (70 צירים) היה
חשוב לשני הצדדים
מכיוון שעד כההרצל הכיר אותם רק
דרך התכתבויות ולא במפגשים ישירים.
5. עד כה הרצל היה מקובל ע"י מדינאים כאיש פרטי רק משום שעבד בעיתון
ידוע, אך
מעתה הרצל הוא מנהיג ההסתדרות
הציונית ששלוחותיה מצויות בארצות רבות.
ניתן לומר כי עד כה היה הרצל
מנהיג ללא צבא, אך מעתה ניצבות מאחוריו אוגדות של
ציונים, ובצדק יוכל לטעון
באוזני וזירים, מיניסטרים, קיסרים ומלכים שהוא מייצג
תנועה עולמית גדולה.
הקונגרסים הבאים
הקונגרס הציוני השני התקיים גם הוא בבאזל ב-1898 והשתתפו בו 360 נציגים.
מספר האגודות
הציוניות מאז הקונגרס הראשון גדל פי שמונה, ובקונגרס זה הוחלט, כאמור,
להקים את
"אוצר ההתיישבות היהודית", המוסד הכלכלי של התנועה שמרכזו נקבע
בלונדון.
בקונגרס השלישי ב-1899 נמתחה ביקורת על הכרזותיו הפזיזות של הרצל בדבר
יציאת
היהודים מארצותיהם בקרוב, ועל כשלונו בשיחותיו עם בקיסר הגרמני.
בקונגרס הרביעי שנערך בלונדון ב-1900 השתתפו 400 נציגים, מחציתם מרוסיה.
הרצל קיווה שעריכת הקונגרס באנגליה תזכה לתמיכה ציבורית נרחבת. קבוצת נציגים
דרשה לקבל החלטה לפיה עוסקת התנועה הציונית גם בקידום פעולות תרבותיות,
אך הקונגרס דחה זאת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה